מלחמות

סיכום מלחמת קוריאה: המעשה הצבאי הראשון של המלחמה הקרה

סיכום מלחמת קוריאה: המעשה הצבאי הראשון של המלחמה הקרה

סיכום מלחמת קוריאה זו הוא קטע מתוך ספרם של לי אדוארדס ואליזבת אדוארדס ספאלדינגהיסטוריה קצרה של המלחמה הקרה ניתן להזמין אותו כעת אצל אמזון ו- Barnes & Noble.


סיכום מלחמת קוריאה - מעבר לפוליטיקה של המלחמה הקרה

לקראת סוף מלחמת העולם השנייה, קוריאה, שסופחה בכוח על ידי יפן בראשית המאה העשרים, חולקה לאורך האמצע, לאורך ההקבלה שלושים ושמונה, החלק הצפוני שנכבש על ידי ברית המועצות, החלק הדרומי על ידי ארצות הברית. לאחר כניעתה של יפן פינו כוחות סובייטים את צפון קוריאה והשאירו אחריהם את "הרפובליקה העממית הדמוקרטית של קוריאה", בראשות קים איל סונג, קומוניסט מיומן במוסקבה. כוחות אמריקאים נסוגו אז מהדרום, ובראשם הסינגמן רהי האנטי-קומוניסטי.

אירועים רבים הובילו למלחמה, אך כדי לספק סיכום קצר של מלחמת קוריאה, הדבר נבע בעיקר מהפוליטיקה של המלחמה הקרה. בינואר 1950, בעת שדן באינטרסים ביטחוניים חיוניים של ארצות הברית באזור האוקיאנוס השקט, דיבר מזכיר המדינה אכסון על "היקף הגנתי" שרץ לאורך האילוטים ליפן ולאיי רוקיו ואז לפיליפינים. הוא תיאר את האיים הללו כ"חלקים חיוניים "באזור האוקיאנוס השקט ש"חייבים ויישמרו." מכיוון שלא ציין את קוריאה באופן ספציפי, משקיפים רבים (כולל הקומוניסטים) הניחו שארצות הברית לא תועיל לעזרתה אם תותקף . הם היו צריכים לקרוא את מה שאכזון אמר בסיום דבריו "על הביטחון הצבאי של אזורים אחרים באוקיאנוס השקט": "אם התקפה כזו תתרחש ... ההסתמכות הראשונית חייבת להיות על האנשים שהותקפו להתנגד לה ואז על ההתחייבויות. של כל העולם התרבותי תחת אמנת האומות המאוחדות. "

קים איל סונג נלהב לנצל את מה שהוא ראה בטעות כאדישות אמריקאית לביטחון קוריאה, ולחץ על סטלין בכוח לאישור "לשחרר" את דרום קוריאה. בפברואר הורה סטלין להכין "תוכנית מבצעית לשביתת מנע" וב- 10 ביוני העניק לקים את המשך הסיום. הסובייטים הכינו סיפור כיסוי: על פי החשד, ארצות הברית פיתחה תוכנית התקפה נגד קוריאה הצפונית שתוצא להורג בקיץ 1950 על ידי כמאה אלף חיילים דרום קוריאנים חמושים על ידי ארצות הברית. לא הייתה למעשה תוכנית אמריקאית כזו.

סיכום מלחמת קוריאה - הפלישה הצפון קוריאנית

ב- 25 ביוני 1950 פלש צבא צפון קוריאני גדול לדרום ובקרוב שלט ברוב חלקו התחתון של חצי האי הקוריאני. כפי שאנו יודעים כיום מהמסמכים בארכיוני הקרמלין, סטלין לא רק אישר את הפלישה אלא גם סיפק קים סיוע צבאי וכלכלי משמעותי, כולל ציוד ממונע סובייטי עדכני, ארטילריה, כלי טיס וכוח אדם.

הקומוניסטים לא ציפו להתערבות אמריקאית בתוכניותיהם הקיסריות. אבל כשהודיעו לו על הפלישה, אמר טרומן לאקסון, "דין, עלינו לעצור את בני הזונות ללא קשר למה." הוא הורה למפגש חירום של יועציו הצבאיים והמדיניים של החוץ, שהחליטו כי דרום קוריאה להיות מוגנים הן למען תושביה והן בגלל מעמדה האסטרטגי מעבר למיצר מיפן. בהתאם לפילוסופיה של NSC 68 לפיה תבוסה של מוסדות חופשיים בכל מקום היא תבוסה בכל מקום, הנשיא הורה לגנרל דאגלס מקארתור, שבסיסו ביפן, להתמודד עם הגאות הקומוניסטית; הוא גם ביקש פעולה של מועצת הביטחון של האו"ם.

המועצה הורתה על צפון קוריאה להתעקש וקראה לכל חברי האו"ם לבוא לעזרת דרום קוריאה. בסופו של דבר עשרה חברים, בראשות ארצות הברית. מאז ינואר 1950 החרים הנציג הסובייטי את ישיבות מועצת הביטחון מכיוון שמושב סין עדיין נכבש על ידי הרפובליקה של סין (טייוואן). ברית המועצות לא יכלה אפוא להטיל וטו על מהלכיו של טרומן להתחייב את האו"ם להגנת דרום קוריאה.

טרומן הציב את הלחימה בקוריאה בהקשר הרחב יותר של "המאבק בין חופש לעבדות קומוניסטית". בעודו לא משחק את ההיבט הצבאי של המלחמה הקרה, דיבר הנשיא בכנס הבית הלבן בנושא ילדים ונוער על המוסר המוסרי והרוחני. הסכנות באידיאולוגיה קומוניסטית: "הקומוניזם תוקף את ערכי היסוד העיקריים שלנו, את האמונה שלנו באלוהים, את האמונה שלנו בכבוד האדם ובערך חיי האדם, את האמונה שלנו בצדק ובחופש. זה תוקף את המוסדות שמבוססים על ערכים אלה. זה תוקף את הכנסיות שלנו, את הערבויות שלנו לחירות אזרחית, את בתי המשפט שלנו, את צורת הממשל הדמוקרטית שלנו. "הנשיא רצה שהעם האמריקני יבין, באופן מלא ועמוק ככל שיכלו, את המשמעות הגדולה יותר של המלחמה הקרה.

תחת הנהגתו של מקארתור, כוחות האו"ם החלו במתקפת נגד שהכניסה את כוחותיה באמצע נובמבר לעומק צפון קוריאה וקרובה לנהר יאלו ולגבול סין. להפתעתו של מקארתור, הרפובליקה העממית של סין פתחה במתקפת נגד מסיבית, ושלחה מאתיים אלפים חיילים סיניים מעבר לנהר יאלו נגד הכוחות האמריקניים המספרים.

לאחר שנאלץ לסגת, הצבא האמריקני שוב שוב נמצא מתחת למקביל שלושים ושמונה. אולם באמצע מרץ 1951, עם תגבורות כבדות ופיקוד ימי בשני החופים ותחת מפקד שדה חדש, גנרל ג'יימס ואן פליט, צבא ארה"ב-האו"ם שב לכבוש את סיאול והחזיר את דרום קוריאה למקומה מעל ההקבלה שלושים ושמונה, לחזור לסטטוס קוו לפני הפלישה הצפון קוריאנית.

עבור דגלאס מקארתור, לעומת זאת, לא היה תחליף לניצחון. תוך התעלמות מהוראה נשיאותית שלא תצהיר הצהרות פומביות, מקארתור הרס באופן אישי יוזמת שביתת נשק אמריקאית באיום שאם הסינים לא יתפטרו בבת אחת, הם "ייאלצו על ברכיהם". עם הסכמתם של הרמטכ"ל המשותף ושלו מזכיר המדינה, טרומן ב- 11 באפריל 1951, פטר את הגנרל מקארתור, גנרל אמריקני גדול עם אגו גדול עוד יותר.

משא ומתן על שביתת נשק בין צפון קוריאה לאו"ם החל ב -10 ביולי 1951 ונמשך עד מרץ 1953, אז הצליחו הקוריאנים סוף סוף להפוגה חמושה. מעולם לא נחתם שום הסכם שלום רשמי. בנוגע להחזרתם של אסירים צפון קוריאנים, פיקוד האו"ם דחה את דרישת הקומוניסטים להחזיר את כולם לצפון קוריאה. לכל אסיר הותר להחליט על יעדו. שלושה מכל ארבעה שנבחרו להישאר בדרום, כתב אישום מחמיר למשטר הקומוניסטי.

לסיכום סיכום מלחמת קוריאה זו, כמה היסטוריונים תיארו את תוצאת מלחמת קוריאה כ"תיקו ", אולם ההצלחה הכלכלית המדהימה והדמוקרטיה התוססת של דרום קוריאה מרמזת מאוד על כך שמדובר במלחמה שכדאי להילחם בה.

מאמר זה הוא חלק מאוסף המשאבים הגדול שלנו בנושא המלחמה הקרה. למתווה מקיף של המקורות, אירועי המפתח וסיום המלחמה הקרה, לחץ כאן.